| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |
חלק שלישי - התוכנית החברתית
חינוך (2/2)
צמצום הליבה
כיום השיח הציבורי רווי באזכור "לימודי הליבה", בעיקר בהקשר להתנגחות עם מערכת החינוך בציבור החרדי. למעשה מבט מקרוב מגלה שליבה זו היא ברובה מצג שווא. ישנם שבעה מקצועות חובה המרכיבים את לימודי הליבה: אזרחות, אנגלית, היסטוריה, מתמטיקה, ספרות, עברית, תנ"ך. מקצועות אלו אמורים להוות סטנדרט אחיד לכל בוגר מערכת החינוך הרשמית בישראל, אך למעשה כל פלח באוכלוסיה מגדיר תקן אחר לבגרות וללימודים של מקצועות אלו (היסטוריה אחת לבי"ס ממלכתי, אחת לממלכתי דתי, אחת לחרדי ועוד אחת לערבים, וכך הלאה). זהות תצמצם את לימודי הליבה במידה ניכרת, אך ורק לתחומים הנדרשים על מנת להיות בוגר בעל יכולת תפקוד תקינה בחברה הישראלית. היסטוריה, ספרות ותנ"ך חשובים מאוד, וכל הורה שיבחר ללמד מקצועות אלו את ילדיו יבורך, אך אין עילה למנוע את המימון מהורה שיבחר בבית ספר שלא מלמד אותם. יתרה מכך, את לימודי הליבה במקצועות ההכרחיים של עברית, חשבון ואנגלית נצמצם לגרעין מינימלי, שיאפשר הרבה יותר יזמות לרשתות ולבתי הספר, כדי להגיע לתוצר מקצועי ותחרותי יותר.
מהלך שנת הלימודים
מתן חופש פעולה לבתי הספר יפתח תחרות בריאה בנושאים רבים. דוגמא פשוטה ומשמעותית אפשר לראות בנושא אורך החופשות ומספר ימי החופש בשנה. לדוגמא, בשנת 2012 מספר ימי החופש של בתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי בימים שאין בהם חופשה במשק היוו 66 ימים, לעומת ממוצע של 55 במדינות ה OECD.[8] בתחום זה שיטת השוברים תביא למצב דומה למתרחש ברוב מדינות ארה"ב, שם בית הספר קובע את לוח החופשות (מעבר לחופשות של כלל המשק) באופן אוטונומי, ויוכלו להגיע להתאמה הרבה יותר גדולה לימי החופש הנהוגים במשק.
תחילת שנת הלימודים
במערכת החינוך כיום נוצר מצב בעייתי שבו תחילת שנת הלימודים נקבעת לפי הראשון בספטמבר של לוח השנה הבינלאומי, ואילו החגים של לוח השנה היהודי קובעים ימי חופש מרובים בתחילת השנה. מכיוון שהמשק הישראלי יוצא לחופשים לפי חגי ישראל, נוצר מצב אבסורדי של לוח חופשות לא מתואם בין הילדים להוריהם. בנוסף לכך, הדבר פוגע באפשרות להנחיל לילדי ישראל את מורשת ישראל בכל הנוגע לחגי תשרי.
זהות תקבע את תחילת שנת הלימודים לפי לוח השנה היהודי בא' באלול הן כאמירה ערכית של גאווה במורשת ישראל, והן כמענה לבעיות הלוגיסטיות מעירוב הלוחות.
יותר מקצועי, פחות חובה
כיום חוק חינוך חובה חל מגיל 3 עד סוף כיתה י"ב. זהות מאמינה שעל בוגר מערכת החינוך להיות בעל אמצעים מספיקים להיות אזרח עצמאי המסוגל בפרט לפרנס את עצמו בכבוד. לצערנו רבים מהמסיימים את כל שנות הלימודים ואפילו הזכאים לתעודת בגרות לא מסוגלים למצוא תעסוקה סבירה עם דיפלומה זו. הסיבה לכך היא שהזכאות לבגרות הפכה מכרטיס בוגר של מערכת החינוך, לכרטיס כניסה למערכת חינוך אקדמית. אלא שלא כל בוגר מתאים ומעוניין ללמוד באקדמיה, וכך המדינה כפתה על התלמיד שנים רבות של אי התקדמות מקצועית ללא הצדקה ראויה, ובלי שיש לו פתחון פה בנדון.
זהות תפעל בשני מישורים: מחד צמצום חוק חינוך חובה עד לסוף כיתה י, מספיק זמן לעבור תהליך חינוכי משמעותי, מבלי לפגוע ביכולת ההתקדמות המקצועית של מי שלא מעוניין באקדמיה. מאידך, משרד החינוך ורשתות החינוך יקימו מערך חינוכי המוכוון להתפתחות התלמידים שימשיכו בלימודיהם לקראת עתידם כבוגרים עצמאיים. אפיק אחד יהיה הקמת מערך קורסי מבוא אקדמי, בו התלמידים ילמדו קורסים ברמה אקדמית ברמת מבוא, ויוכלו להתקבל לאקדמיה על פי הישגיהם בקורסים אלו. בשיטה זו נצמצם הן את הצורך בבגרות שהפך לכלי בעייתי מאוד להערכה (אינספור מקרי העתקות בכל שנה), והן את הצורך בפסיכומטרי, אשר מהווה כלי סינון בעייתי לכשעצמו.[9] אפיק שני יהיה בהשבת מערך הלימודים המקצועיים לבתי הספר בכיתות י"א י"ב וגם י"ג. המשק משווע לעובדי כפיים מיומנים כגון רתכים, חשמלאים, שפים ונגרים, ועל מערכת החינוך לבנות מבחני הסמכה מתאימים, על מנת שרשתות החינוך ובתי הספר יוכלו להכשיר תלמידים המעוניינים בכך. כבר היום יש מענה לדרישה דומה למשל במגמת ניהול בתי מלון. במקום לתת למקצוע אצטלה אקדמית של בגרות, אנו מציעים לקרוא לילד בשמו, ולאפשר העמדת מערך הכשרה מקצועית ראויה בשלל התפקידים הנדרשים במשק, וההורים יבחרו בעזרת השובר מה ללמוד.
החינוך הביתי
חוק חינוך חובה כפי שהוא היום מאפשר להורים שמעוניינים בכך לחנך את ילדיהם בחינוך ביתי. דא עקא, מערכת החינוך לא רואה בעין יפה תופעה זו, ומערימה קשיים רבים על הורים המעוניינים בדרך זו, ואף מתנכלת להם ולילדיהם במקרים מסוימים. דוגמא קטנה היא הפקעת הזכות לילד מחונן להשתתף בהעשרה הניתנת לילדם המאובחנים ככאלו, אם הוא מתחנך בחינוך ביתי. זהות מכירה בזכות כל הורה לגדל את ילדיו באופן בו הוא מאמין, בין השאר בחינוך ביתי. לכן יעודכנו תקנות משרד החינוך המגבילות את החינוך הביתי, כך שהאפשרות תהיה פתוחה לכל הורה שמעוניין בכך בלי שהדבר יפגע בו או בילדיו. בנוסף תיבחן אפשרות למימוש שובר בערך מוקטן לצרכי חינוך ביתי (חוגים, חומרים וכך הלאה).
חינם זה לא חובה
לסיום פרק זה, נשוב להתחלה, ונתייחס לילדי הגן הרכים. בתחום זה חשוב להדגיש את ההבדל התהומי בין חינוך חינם, לבין חינוך כחובה חוקית. כידוע, בספטמבר 2012 קבעה מדינת ישראל כי חוק חינוך חינם יחול כבר מגיל 3, אבל יחד עם זאת גם קבע חוק זה שהחינוך יהיה חובה כבר מגיל זה, כאשר חלק החובה של החוק חל מ-2015. זהות תעצור מהלך מסוכן זה, ותאפשר להורים לגדל את ילדיהם הרכים עד לגיל גן חובה בצורה הטובה בעיניהם, ללא שום כפייה מצד ה"אח הגדול". חינוך חינם בגיל הרך זה "נדיב" מספיק ובעל השלכות לא פשוטות לכשעצמו, אבל אין שום צורך להפוך את הקערה על פיה ולחייב להכניס ילדים רכים למסגרת זו או אחרת.
[8] https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03010.pdf
[9] הן מצד הבעייתיות בתוקף ההערכה שלו, והן מצד העלות שלו גם בזמן וגם בכסף שעולה הון למשק הישראלי.
| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |