<< הקודם || English || Français || Русский || הבא >>

שער רביעי - יהדות, תרבות ומדינה

הגיור הממלכתי וחוק השבות
השלמת תהליך קיבוץ הגלויות

גיור ממלכתי כהלכה

מדינת ישראל לא קמה עבור אותם היהודים שנמצאו בארץ ישראל במהלך הקמתה, אלא בשביל העם היהודי כולו. מבחינה זו, מדינת ישראל הוקמה בשביל לחוקק את חוק השבות[11]. לכן, בצדק הוא העוגן המרכזי הקושר בחקיקה את מדינת ישראל אל העם היהודי. ישראל מחויבת לאזרח כל יהודי[12], אולם הגדרת היהדות היא הגדרה התלויה ביהדות עצמה - בתורה. על כן, חייב להיות למדינת ישראל גורם הלכתי ממלכתי המכריע בשאלה "מיהו יהודי?"[13]. סמכות ההגדרה של היהדות, לעניין הזכאות לחוק השבות, הופקדה בידיה של הרבנות הראשית לישראל בצדק, בהיותה הדבר הקרוב ביותר לגוף לאומי בעל סמכות הכרעה, המייצג את היהדות[14].

היהדות, כידוע, איננה גזענית וגם איננה מיסיונרית, ולכן, הדרך אל היהדות פתוחה לכל אדם עלי אדמות מכל מוצא שהוא במסגרת הגיור, אם יחפוץ בכך מרצונו. כיוון שכך, גם הגיור במדינת ישראל ומחוצה לה, נמסר לידיה ולפיקוחה של הרבנות הראשית לישראל.

הויכוח על המסגרת הכללית של בתי הדין לגיור, ועל אופי הפיקוח של הרבנות הראשית לישראל על התהליך בארץ ובחו"ל הוא ויכוח מורכב ומקצועי במידה רבה[15], מבעד לסבך הססמאות, אך העיקרון הכללי הבא נתפס בעיני זהות כנכון צודק ונחוץ:

הגיור המקנה זכאות לעלייה לארץ ישראל וקבלת אזרחות ישראלית במסגרת חוק השבות צריך להתבצע כהלכה המקובלת בעם ישראל, על ידי בתי דין שהוסמכו לכך על ידי הרבנות הראשית לישראל.

שאלת הגיור לעניין רישום הנישואין איננה רלוונטית בעינינו, מכיוון שזהות סבורה כי יש לבטל את רישום הנישואין.

מי זכאי לעלות - עדכון חוק השבות

כאשר חוק השבות נחקק, בקרבת זמן של ממש לשואה ואימיה, הודגש חוסר ההגיון, לכאורה, בכך שאנשים שנרדפו על ידי הנאצים ושרדו את מחנות הריכוז וההשמדה בתור יהודים, לא יהיו רשאים לעלות לארץ ולהתאזרח במידה והם אינם יהודים לפי ההלכה[16].

בעקבות זאת, חוק השבות הוגדר על בסיס היהדות ההלכתית, תוך הרחבה של רדיוס השפעתה גם על ילדיו ונכדיו של היהודי, ובת זוגו. כך, יהודי הנשוי לאישה שאיננה יהודיה, מעניק זכאות להתאזרח לאשתו, כל ילדיו ונכדיו, אף על פי שהוא היהודי היחיד מבחינת ההלכה מבין כולם.

בעיני זהות, טענה זו למען הרחבת חוק השבות, על אף ההגיון האנושי הרב שבה, יכלה לקבל מענה טוב יותר גם אז, אם היו מוותרים על האזרוח ומאפשרים עלייה ותושבות קבע בלבד, כפי שנקבע ביחס ליהודים שהתנצרו בעקבות מקרה האח דניאל[17]. ברם, מה שהיה היה ומה שנקבע אז כבר נקבע, ופנינו נשואות אל העתיד.

המצב כיום

הרחבה זו של חוק השבות גם על צאצאי יהודים שאינם יהודים על פי ההלכה עד הדור השלישי גררה ביקורת נוקבת של דמויות מסוימות, כגון הרבי מלובביץ' ואחרים מזה עשורים רבים, אך לא זכתה להד פוליטי משמעותי. נושא זה נחשב כהצהרתי בלבד, מכיוון ש"הנחת העבודה" הייתה שמי שאיננו יהודי וציוני ממילא לא יעלה למדינת ישראל, אלא אם כן הוא נרדף בארצו, ואילו הארצות בהן יש שיעור התבוללות ניכר אינן הארצות בהם יהודים נרדפים.

הנחה זו הפכה להיות לא נכונה, כשם שגם הנחת היסוד של הגיור הפכה להיות לא נכונה[18]. ביסוד הגיור עומדת ההנחה שלא יהודי המעוניין להתגייר הוא ככל הנראה אידאליסט, מכיוון שלחיות כיהודי קשה הרבה יותר מאשר לחיות כלא יהודי. כל זה היום הוא נחלת העבר. מדינת ישראל היא מדינה משגשגת ומתקדמת, שמהווה יעד הגירה משובח ומועדף בעיני בני אדם מרחבי העולם, ובפרט ממקומות בהם הייתה אוכלוסייה יהודית מבוללת.

גל העלייה האדיר ממדינות ברית המועצות המפורקת שפקד את מדינת ישראל בתחילת שנות התשעים היה הביטוי ההמוני הראשון של התופעה. במדינות חבר העמים, שחלקן היו על סף רעב של ממש, נמצאו די והותר נכדים של יהודים שרצו לעלות למדינת ישראל, וכן זוגות מעורבים של יהודים ולא יהודים שמספרם הגיע לעשרות אלפים. כך לראשונה נוצרה בישראל מציאות של מיעוט משמעותי שאיננו יהודי על פי ההלכה, שלא משתייך למגזר הערבי.

עם זאת, גל העלייה הגדול מברית המועצות היה רק נקודת הפתיחה של עלייה מתמדת ויציבה ממדינות חבר העמים של אלפים רבים של אנשים שאינם יהודים על פי ההלכה, והקשר שלהם עם היהדות הוא פחות ופחות ברור הן הלכתית והן לאומית[19].

תופעה זו מסכנת באופן ממשי את יהדותה של מדינת ישראל, ומייצרת פוטנציאל אמיתי של משבר התבוללות בתוך המדינה, בעוד שההצדקה ההיסטורית שהייתה לה בסמיכות לקום המדינה הולכת ומתפוגגת. קיומו של מיעוט גדל והולך של אוכלוסייה שאין לה זיקה לאומית ודתית לעם היהודי איננו דבר של מה בכך, והוא בעל השפעה על דמותה של המדינה הרבה יותר מהמיעוט הלאומי הערבי. זאת, מכיוון שהמיעוט הערבי איננו עושה דבר על מנת לטשטש את זהותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ואילו טשטוש הגבולות בין יהודים לבין לא יהודים עשוי להביא לראשונה לקרע ממשי בין הזהות הישראלית לבין זו היהודית, שיהיה מעוגן במציאות משפחתית של נישואי תערובת בהיקף לאומי.

מעבר לכך, מכיוון שרבים מאוד מבין העולים למדינת ישראל שאינם יהודים, מגיעים אליה בתור מהגרי עבודה ואיכות חיים לכל דבר ועניין, יש לשים את הדברים על השולחן, ולהתייחס אל מציאות זו כאל הגירה, ולא כאל המשך תהליך קיבוץ הגלויות.

התיקון המוצע - מקטינים את הפער

לכן, זהות סבורה שהגיע הזמן לשנות את חוק השבות, ולצמצם את הפער בינו לבין ההגדרה הלאומית-הלכתית של היהדות באופן הבא:

1. רק יהודי על פי ההלכה יהיה זכאי לאזרחות ישראלית על פי חוק השבות, יחד עם אשתו וילדיו הקטינים, במידה והם אינם יהודים.
2. זכות עלייה תינתן ליהודים על פי ההלכה, וגם בני זוגם, הוריהם וילדיהם העולים עמם, גם אם אינם נחשבים יהודים על פי ההלכה, אך לא לנכדיהם.
3. מעמדם של ילדים בגירים שאינם יהודים על פי ההלכה שיבחרו לעלות יהיה תושבות קבע.

תהליכי הסיום של קיבוץ הגלויות ושיבת ציון

תהליכים אלה, המתוארים לעיל, באים על רקע ההתקרבות לתהליך השלמת קיבוצו של עם ישראל בארצו. מציאות זו, בה רובו של עם ישראל נמצא בפועל בארץ ישראל היא הישג שמושג בימים אלו ממש. נכון לעכשיו, היהודים הנמצאים בעולם, אכן נמצאים ברובם בארצות בהן לא נשקפת להם סכנת רדיפות משמעותית מחד, והם נמצאים בתהליכי התבוללות קשים מאידך.

אין זה אומר שאין יותר קהילות יהודיות גדולות שעשויות להגיע לכאן בשנים ובעשורים הקרובים, ובפרט יש לקוות שעשרות או מאות אלפים נוספים של יהודי צרפת יצטרפו בקרוב אלינו בארץ. עם זאת, המציאות בה האוכלוסיה היהודית שבחוץ לארץ הולכת ומתבוללת בתהליך מהיר, ואילו עיקר האוכלוסיה היהודית בעולם ממוקמת בארץ ישראל והיא יציבה ביהדותה, מחייבת גם היא את השינוי שאנחנו מציעים.

[11] למעשה חוק השבות נחקק באופן מסודר רק לאחר זמן קליטתם בפועל ואזרוחם של מאות אלפי יהודים, מה שמבטא עוד יותר את היותו אקסיומטי במדינת ישראל..

[12] למעט יהודים שהמירו את דתם, לדת אחרת, ובכך הוציאו את עצמם מהזדהות עם העם היהודי.

[13] שאלת "מיהו יהודי" רלוונטית למדינת ישראל במגוון תחומים נוספים, אשר בין המרכזיים שבהם הוא הגיוס לצה"ל, שבצדק גמור מוחל בארץ על בסיס של השתייכות לאומית, מכיוון שמדינת ישראל היא אכן מדינתו של הלאום היהודי דווקא, וממילא אחריות היסוד על קיומה המתבטאת בחובת השירות - היא נחלתו של העם הזה. ברם, בפועל - לא מתייחסים בנושא הזה לקריטריון ההלכתי, מה שמייצר סיבוכים נוספים.

[14] אם כי עדיין הרחוק מאוד.

[15] הצעתנו המפורטת יותר בנוגע לכך מופיעה במצע זה בפרק "מהפכת החיים היהודיים"

[16] כלומר, בפועל, אינם בנים לאם יהודיה.

[17] האח דניאל, כינויו של שמואל אוסוואלד רופאייזן. נולד כיהודי, ושרד את השואה, אשר במהלכה התנצר. לאחר השואה רצה לעלות לארץ, אך הוחלט שהוא איננו זכאי עלייה על פי חוק השבות, מכיוון שחוק השבות לא חל על יהודים שהמירו את דתם.

[18] ההבנה שאקסיומה זו של הגיור תיהפך יום אחד ללא רלוונטית מוצאת את ביטויה בהלכות הקובעות כי "אין מקבלים גרים לימות המשיח", מכיוון שאז כבר לא ניתן יהיה יותר להבדיל בין מי שבא להתגייר מאידיאל, לבין מי שבא להתגייר מאינטרס.

[19] בעוד שבתחילת גל העלייה, רוב העולים היו יהודים על פי ההלכה בשיעור של מעל 2/3 , מספר היהודים על פי ההלכה מבין העולים מחבר העמים כעבור עשור צנח ל-1/3 בלבד.