| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |
שער רביעי - יהדות, תרבות ומדינה
הרבנות הראשית לישראל
הרבנות הראשית בשעת הקמתה בידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ביטאה נסיון אמיץ ובעל מעוף של יצירת מוסד ממלכתי, לאומי ורענן שייצג וינהיג את היהדות בארץ ישראל, מתוך תקווה כמוסה שמוסד זה יתפתח ויצמח בעתיד להנהגה הרוחנית של עם ישראל כולו בדמות הסנהדרין המיוחלת.[37]
כוונות לחוד ומציאות לחוד. סמכויותיה המצומצמות של הרבנות הראשית מחד[38], הכרסום המתמיד בלגיטימציה הציבורית שלה, בין בציבור החילוני ובין בציבור הדתי מאידך, ומעל כל אלה - היותה מכשיר ממשלתי לכפייה על אורח חיים הן על חילונים והן על דתיים,[39] הביאו בתהליך ארוך ומפותל, אך רציף, להידרדרותה עד למצב שאנו מכירים היום. הרבנות הראשית אינה נתפסת כהנהגה רוחנית יוזמת ולגיטימית על ידי איש כמעט, בפרט לא בתחום הלאומי[40], אלא רק כמנגנון פקידותי שנועד להסדיר היבטים מסוימים בחיים, הנוגעים לתחומי הדת. בין אם יש להצטער על כך, ובין אם יש לראות במצב זה הזדמנות, מציאות זו היא עובדה קיימת.
זהות איננה מתנגדת לעצם קיומה של הנהגה תורנית. אדרבה! יחד עם שאר עם ישראל אנו שותפים לתפילת השבת שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה הנאמרת שלוש פעמים ביום ומכוונת להקמת הנהגה תורנית מאוחדת ומוכרת. זהות סבורה, כמו היהדות עצמה, שאין תקומה אמיתית ליהדות ללא הנהגה תורנית כזאת. עם זאת, אין טעם בהעמדת הפנים כאילו הרבנות הראשית לישראל היא הנהגה זו. היא לא, והיא גם לא יועדה לכך.
זהות סבורה כי על מנת לאפשר מחד צמיחה של הנהגה רוחנית אותנטית, מקומית, קהילתית ואולי גם כלל לאומית בעתיד, ומאידך לצמצם את מעורבותה של המדינה באמצעות הרבנות בחיי האזרחים, על הרבנות להצטמצם משמעותית לעיסוק בנושאים ציבוריים בלבד, ולהיות בעצם "הרבנות של הממשלה והמוסדות הממלכתיים".
ככלל, יש לדעת שלמעשה הרבנות הראשית היא גוף קטן מאוד, יחסית לכל מוסד ממלכתי אחר. תקציבה הכולל הוא כ-20 מיליון שקלים בשנה, והיא מעסיקה כ-80 עובדים קבועים בלבד, ואף מבנה קבע אין לה. רובו המוחלט של מפגש האזרח בישראל עם מה שמכונה "רבנות" הוא במסגרת מגעיו עם הרבנות המקומית.
תפקידיה הנוכחיים של הרבנות הראשית
ככל שהדבר יפתיע את מי שאיננו אמון על דקויות העניין, הרבנות הראשית מעולם לא התיימרה להיות סמכות של פסיקה לכל יהודי באשר הוא במדינת ישראל. מוסכם על הכל שבתוך בית כנסת שכונתי, סמכותו של רב בית הכנסת על המתפללים בו גדולה מסמכותו של הרב הראשי לישראל, אף אם יהיה נוכח במקום. אפילו בתחום הכשרות, שהוא התחום הדומיננטי והמסועף ביותר של פעילות הרבנות הראשית, אין לרבנים הראשיים כיום סמכות אכיפת תקן אחיד של כשרות על הרבנים המקומיים האחראים על הכשרות במקום. מראש, הרבנות הראשית לישראל לא יועדה לפסוק הלכות לכל יהודי ויהודי, אלא להוות גוף ציבורי שיסדיר סוגיות ציבוריות, ברמת המדינה בכללה.
תפקידים כלל ארציים
כחלק מהסטטוס קוו, בו הוחלט שפעילות הממשלה ומוסדותיה תהיה בהתאם להלכה בתחומי השבת והכשרות, הוטל על הרבנות הראשית התפקיד להגשים הצהרה זו בפועל.
כמו כן, כל עניין הלכתי המתעורר ברמה הארצית הנוגע לפעילות הממשלה, כגון שאלות הקשורות לאופי הפעילות של חברת החשמל ומקורות, ושאלות הקשורות לביצוע עבודות תשתית רחבות היקף, מוכרע, לפחות עקרונית, על ידי הרבנות הראשית.[41] תפקידים אלה כוללים גם נושאים הדורשים היערכות ארצית כמו היתרי המכירה של שנת השמיטה,[42] מכירת החמץ לקראת הפסח וכו', וגם הם מנוהלים על ידי הרבנות הראשית. אחד התחומים הכלל הארציים המשמעותיים המוטל על הרבנות הוא ניהול המקומות הקדושים.
תפקידים ייצוגיים
היבט אחר של פעילותה של הרבנות הוא ההיבט הטקסי, והוא הבולט מכולם לעיני הציבור, אך הפחות משמעותי מכולם באופן מעשי. הרבנים הראשיים לישראל מכובדים בקריאת קדיש ותפילת לשלום המדינה במהלך טקסים ממלכתיים מרכזיים, ובזה מסתכם תפקידם הייצוגי. כמו כן, הם משמשים, כמו הנשיא, כשגרירים לעת מצוא, הנפגשים בארץ ובחו"ל עם מנהיגי העולם, ובפרט מנהיגי הדתות בעולם, וכן הם פועלים בקרב יהדות התפוצות.
גוף רגולטורי ארצי
לרבנות הראשית תפקידים רגולטוריים מגוונים עם סמכויות של מתן רשיונות ותעודות וסמכויות אכיפה.
הרבנות מקיימת מגוון בחינות ההסמכה המקנות תעודות בתחומים רבים.[43]
הרבנות מקיימת גם את מערך העל של הכשרות במדינת ישראל מעבר למערך הכשרויות המקומיות, ובפרט בכל הנוגע לייבוא אוכל מחו"ל.
הרבנות מקיימת גם את מערך הפיקוח וההסמכה של המוהלים.
בראש בתי הדין והרבנויות
הרבנות הראשית אחראית למוסד בית הדין הגדול לערעורים, המהווה סמכות פסיקה עליונה המוכרת על ידי המדינה בתחום הגיור, הנישואין והגירושין.
שינוי תפקידי הרבנות הראשית
בשונה מתחום הרבנויות המקומיות שבו זהות מציעה שינוי מהפכני כמעט, בנוגע לרבנות הראשית ההצעות הן מינוריות למדי, וחלקן נועדו לחזק את הרבנות על מנת שתוכל למלא את התפקידים המוטלים עליה.
ממונופול כשרות לתקן
במצב הקיים, למדינת ישראל יש בעלות על המילה "כשרות" המתבטאת בכך שהחוק אוסר לקרוא למוצר "כשר", אלא אם כן הוא הוכר ככשר על ידי הרבנות הראשית לישראל, או רבנויות מקומיות בעלות סמכות מתן כשרויות.
מצב זה הוביל לשחיתויות בקנה מידה גדול ומביך במחלקות הכשרות השונות בדרגים רבים, אך גם ללא שחיתויות אלה, עצם היותו של מערך הכשרות מונופוליסטי גרר מחירים מופקעים לרוב עבור השגחת כשרות ביחס לאיכות השירות של ההשגחה.
היבט נוסף של מונופול הכשרות, דווקא כלפי הציבור הדתי, היה החלטות שרירותיות בתחום הכשרות שפגעו במנהגי קהילות שונים בתחומים אלה, והיוו את הבסיס לפתיחת כשרויות פרטיות בדמות הבד"צים, המספקים "השגחה", אך אינם רשאים על פי חוק לקרוא למוצרים "כשרים".
בשונה מהמשמעות המקובלת של המונח, "בד"ץ" איננו מהווה ביטוי לדרישות כשרות מחמירות יותר מאשר דרישותיה של הרבנות, אלא מהווה בסך הכל כשרות פרטית.
זהות סבורה שעל מערך הכשרות לחדול מלהיות מונופול בידי הרבנות הראשית והרבנויות המקומיות. תחת שליטתה של הרבנות הראשית והרבנויות המקומיות על הכשרות צריכים לבוא תקנים של הרבנות הראשית לישראל עבור תחום הכשרות.
תקן הכשרות יחייב כל אדם המפרסם את המוצר שלו ככשר, לציין האם הוא עומד בתקן הכשרות של הרבנות הראשית, על מנת למנוע הונאה וניצול של חוסר התמצאות הלקוחות בפרטים המרובים של דיני הכשרות וסעיפיה. תקן הכשרות לא יעסוק בדרישות ההשגחה על כשרות המוצר, אלא ברכיביו ובדרך הכנתו. הונאה בנוגע לתקן הכשרות תהווה עילה לתביעה כלפי העסק המפרסם, ותגרור עונשים מחמירים כמו כל הונאה עסקית של לקוחות.
כשרות הייבוא
כמו בתחום הכשרות המקומית, כך גם בנוגע לכשרות המזון המיובא לארץ, תוסר המגבלה על ייבוא מזון לא כשר לארץ בתחומים בהם היא קיימת, ותחת החובה לאשר כל מזון המיובא לארץ ככשר על ידי הרבנות הראשית לישראל, תונהג חובת הדיווח על עמידה בתקן הכשרות של הרבנות. במידה ויתברר שהמוצר לא היה כשר, האחריות הכספית על כך תושת על היבואן ולא על היצרן בחו"ל, מה שיבטיח את דאגת היבואן לקנות מספקים אמינים בתחום הכשרות, שמוצריהם אושרו על ידי הרבנויות המקומיות בחוץ לארץ.
כשרות וצער בעלי חיים
אחת התלונות הנשמעת רבות במדינת ישראל כנגד מערכי הכשרות קשורה לאכזריות כביכול, או שלא כביכול, הכרוכה בתנאים בהם נשחטים בעלי חיים, מובלים לשחיטה, או אף גדלים לקראתה וכיוצא בזה. הפיכת הפיקוח הממשלתי על הכשרות לתקן פותחת את הדרך בפני ארגונים ובתי דין המעניקים השגחת כשרות להחמיר בדרישותיהם בתחום צער בעלי החיים, ולדרוש מלקוחותיהם לעמוד בדרישות אלו לצורך קבלת הכשריהם.
דבר זה ייטיב הן עם בעלי החיים, והן עם ההלכה הרואה בצער בעלי חיים עבירה חמורה ואכזרית. במצב כזה הדרישה של הציבור לשפר את תנאי בעלי החיים תוכל להתאחד איחוד טבעי ומתבקש עם רצון הציבור לצרוך אוכל כשר. חיבור טבעי, מכיוון שחלק גדול מדרישות הכשרות מראש, כגון איסור ה"טריפה" עוסקות, ולו בעקיפין, במניעת אכזריות כלפי בעלי החיים במהלך חייהם, ותנאי הגידול התעשייתיים המודרניים מזמינים החמרה נוספת בכך.[44]
רישום ועריכת נישואין למעוניינים
עם ביטול רישום הנישואין,[45] יופסק ההכרח לבוא במגע עם הרבנות הראשית והמקומית בכל הנוגע לנישואין. המעוניינים בשירותי הרבנות בתחום זה יוכלו להמשיך להיעזר בשירותיה ולהירשם לנישואין במסגרתה. רישום זה יועיל להוכיח יהדות במקרים בהם הדבר יידרש בעתיד לצאצאיהם.
הפיקוח על המוהלים ותקן ברית המילה
מקצוע המילה, בהיותו נוגע במהות לכירורגיה וסיכון בריאותי מצדיק רישוי ממשלתי, אך דווקא בתחום זה הרבנות הראשית מתערבת הרבה פחות מהראוי. זהות תפעל להידוק הפיקוח על המוהלים, ולאיסור ביצוע בריתות שלא ברשיון.
מערך הכשרת המוהלים בארץ אף הוא נגוע בשחיתות וכרוך לא פעם במרמה הכרחית לשם עצם השגת ההסמכה. זהות תפעל להסדיר ענף פרוץ זה, לתועלת הציבור.
בעקבות תופעות מצערות אלה, נפוצה בתקופה האחרונה תופעת "הרופאים המוהלים", שמשווקים את עצמם לציבור כעורכי בריתות עם איצטלה רפואית מוסמכת, שאכן יש להם בהיותם רופאים[46]. פעמים רבות בריתות אלה לא עומדות בדרישות ההלכתיות הבסיסיות לקיום מצוות ברית המילה, שמלכדת מאז ומעולם וגם כיום את רובו ככולו של הציבור היהודי. זהות רואה תופעה זו בחומרה, מכיוון שמדובר בהונאה של ממש של ציבור רחב.
גם בתחום ברית המילה הרבנות הראשית תוכל לקבוע תקן, שכל מי שישווק את עצמו כמוהל יצטרך לציין האם הוא עומד בו או לא, כפי שזהות מציעה בתחום הכשרות ועריכת החופות.
לקראת שמיטה ממלכתית
מצוות שמיטת הארץ היא אחד היסודות החיים הלאומיים של עם ישראל בארצו על פי היהדות, וקשה להפריז בערכה בעיניים יהודיות, אחרי שהתורה בעצמה הגדירה אותה כיסוד הברית עם ישראל בארץ, ואת הפרתה כמעשה הגורר גלות וחורבן.
מזה מאה שנים הדרך העיקרית להתמודד עם חובת קיומה של מצווה זו הייתה מעקפים הלכתיים שנועדו לאפשר קיום חיים תקינים תוך הימנעות טכנית מהפרה מפורשת של הלכות השמיטה.
זהות סבורה שמצווה השמיטה איננה ניתנת ליישום של ממש אף באופן פרטי, ללא היערכות בקנה מידה ממלכתי, ובמקום שההיערכות הזאת תתמקד בהיתר המכירה העוקף את השמיטה, יש להתחיל לבחון מודלים ממלכתיים שיסייעו לקיומה של מצווה זו כלשונה, בהיקף לאומי, ואולי אף את הרחבתה אל מעבר לגבולות החקלאות המקוריים. יש בכוחה של מצוות השמיטה להוות בסיס לרנסנס תרבותי בהיקף לאומי כולל.
מערך ההסמכה של הרבנות
תחום ההסמכה של הרבנות הראשית יישאר בידה, בהיותו תקן מקובל, מוכר ומבוקש בציבור. אלפים רבים ניגשים לבחינות ההסמכה לרבנות מדי שנה. כמו כן, הסמכה זו תמשיך להוות את העוגן לשינוי מבנה הרבנויות המקומיות המוצע בפרק הבא.
[37] "מעיד אני עלי שמים וארץ, שלכן הרב קוק הרכיב את מועצת הרבנות הראשית מן עשרים ושלושה רבנים, כדי שבכך יהיה בסיס לסנהדרין קטנה". הרב יהודה לייב מימון, ספר "חידוש הסנהדרין בימינו", עמוד נ"ז.
[38] למשל, היעדר כל סמכות בתחומי המשפט העברי מעבר לענייני נישואין וגירושין.
[39] למשל, תקנות הרבנות הראשית המתנגדת לייבום וחליצה שלא כמנהג הספרדים, והמגדירה לכולם בשר שאיננו חלק ככשר שלא כמנהג הספרדים, הרחבת חרם דרבנו גרשם על נשיאת שתי נשים על כלל האוכלוסיה שלא כמנהג כל הקהילות הספרדיות.
[40] למשל, בנוגע להר הבית, שהרבנות הראשית פוסקת כבר חמישים שנה שהכניסה אליו ליהודים אסורה, בניגוד לדעתם של רבים מאוד מהפוסקים בדור הזה, ונמנעת מעמדה פעילה בנוגע אליו, כגון דרישת הכללתו ברשימת המקומות הקדושים ליהדות, למרות שהדבר הוא בסמכותה.
[41] אנו כותבים שכך הדבר באופן תיאורטי, מכיוון שבאופן מעשי הדבר תלוי לחלוטין בסמכותם היחסית של הרבנים הראשיים. כאשר פסקיהם של הרבנים הראשיים לא מספיקים על מנת למנוע משבר קואליציוני עם סיעות כאלה ואחרות, בעקבות התנגדות רבניהן, העניין מוסדר פעמים רבות מול הרבנים האלה ישירות.
[42] עיין להלן.
[43] דיינות, רבנות שכונה, רבנות יישוב, רבנות עיר, דיינות גיור, השגחת כשרות, שחיטה, מילה, כתיבת סת"ם ועוד.
[44] אין באמור לעיל שלילת חקיקה ממשלתית ישירה של איסורים הנוגעים לתחום צער בעלי חיים מן הזווית הלא הלכתית-כשרותית. יש לכך מקום בהחלט.
[45] עיין להלן בפרק על ביטול רישום הנישואין.
[46] הפער בתעריף בין ברית על ידי רופא מנתח לברית על ידי מוהל מומחה הוא עצום ועומד לרוב על מעל אלף שקלים.
| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |