| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |
שער שישי - חירות האזרח ובטחון הפנים והחוץ
האיום האירני
"אם בא להרגך - השכם להרגו" –תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין.
"הדרך המהירה ביותר לסיים מלחמות, היא לחסל את המנוולים שמתחילים אותן" –ג'ורג' פאטון.
סכנת אובדן הלגיטימציה לקיומה של ישראל
נשק גרעיני בידי אירן פירושו יכולת להרוס בבת אחת ערים בישראל ולהשמיד את תושביהן. אל מול הסכנה הזאת, ישראל ממשיכה להצטייד באמצעי לחימה להתקפה ולהגנה, ופועלת לעכב את תכנית הגרעין האירנית, אולם ישראל אינה מחסלת את הסכנה כפי שחיסלה את הסכנה במקרים קודמים, כשצה"ל תקף והרס את מתקני הגרעין בעירק (1981), ובסוריה (2007).
אולם, עיקר הסכנה אינו טמון בנשק הגרעיני עצמו. נשק גרעיני בידיה של איראן, עם כל אימתנות מימדי ההרס שלו, לא ישמיד כליל אפילו מדינה כישראל. החשש מפני נשק גרעיני בידי אויבינו מסמא את עינינו מלהבין את עיקר הסכנה שבנשק זה[17].
פרשנים מוסיפים, ובצדק, שהתגרענותה של אירן תגרום בהכרח למירוץ חימוש גרעיני וקונבנציונלי בכל המזרח התיכון, אשר יגדיל עוד יותר את האיום על ישראל. זהו מירוץ חימוש שכבר החל[18], ואף הוגבר מאז ש"הסכם הגרעין" ב-2015 הבהיר שארה"ב ו"העולם" מרשים לאירן להגיע לסף הנשק הגרעיני ללא הפרעה. אפילו הסנקציות הכלכליות שהעיקו מאוד על אירן הוסרו, וכל ספקי הנשק בעולם (חוץ מישראל) עומדים כעת בתור לקבל את חלקם ב"רשימת הקניות" עתירת הממון, של האירנים מצד אחד, ושל שכניהם המודאגים מצד שני[19] (כולל ישראל). המזרח התיכון מוצף כעת בעוד ועוד נשק מתקדם, ובהמשך אולי גם בנשק גרעיני.
ואולם, הסכנה האמיתית היא בתהליך הדה-לגיטימציה לעצם זכות קיומה של מדינה יהודית בעולם. האיראנים מאיימים עלינו במפורש בהשמדה, ללא תגובה ממשית, והעולם מתרגל מחדש לרעיון.
על מנת להבין את עומק הסכנה, די להיזכר שזה כבר קרה לנו בעבר הלא רחוק. השואה לא החלה במחנות ההשמדה. השואה החלה בנאומי השטנה של היטלר, מאז עלייתו לשלטון בגרמניה, בהם דיבר מפורשות על חיסולה של יהדות אירופה. כשראש מדינה מודיע ברבים על כוונתו להשמיד את היהודים, ועולם כמנהגו נוהג, נעלמת הלגיטימיות הבינלאומית של הקיום היהודי, והשמדתנו נתפסת שוב כלגיטימית.
כשהודיעו שליטי אירן במפורש על כוונתם "למחוק את ישראל מהמפה", תוך שהם משקיעים משאבי עתק בתוכנית הגרעין הצבאית שלהם, העולם ציפה לתגובה ישראלית בהתאם ל"דוקטרינת בגין" שקבעה במפורש: "בשום נסיבות לא נאפשר לאויב לפתח נשק להשמדה המונית נגד עמנו. נגן על אזרחי ישראל בעוד מועד, ובכל האמצעים שברשותנו"[20].
אך ככל שהתעכבה התגובה הישראלית, החריפו מנהיגי אירן את דבריהם על ישראל, והגבירו את הקצב בתוכנית הגרעין שלהם[21], ותהליך הדה-לגיטימציה לעצם קיומה של ישראל החל מחדש.
במקום לפעול נגד הסכנה, נתניהו פעל בהתמדה כדי להעביר את האחריות עליה מישראל ל"עולם", ובכך הוריד את מעמדה של ישראל בעולם מזה של מדינה ריבונית, שברור שהיא תגן על עצמה בעצמה, למעמד שהיה לצ'כוסלובקיה ערב ועידת מינכן ב-1938: של מדינה שויתרה על זכותה לקבוע את גורלה בעצמה, וכעת אחרים קובעים את גורלה, בהתאם לאינטרסים שלהם כמובן.
השינוי הזה במעמדה של ישראל כבר קרה, והדמיון בין המנהיג הצ'כי משנת 1938 שלא הורשה להשתתף בדיונים על גורל ארצו, לבין נתניהו שלא הורשה ב-2015 להשתתף בדיוני הסכם הגרעין עם אירן, הוא דמיון מחריד. במקום לפעול כמדינה עצמאית, מנהיגי ישראל מרגילים את עצמם, אותנו, ואת העולם, לכך שישראל נמנעת מלפעול בלי "אור ירוק" מהעולם, ולא רק בתחום הגרעין אלא גם בעזה ובלבנון. הדברים נאמרו על ידם פעם אחר פעם במפורש ובפומבי.
ישראל כיום חזקה צבאית וכלכלית יותר מאי פעם, וממשיכה להתחזק בהתמדה. אך מבחינת חוסנה הלאומי, מעמדה העולמי וצדקת קיומה, נמצאת ישראל בנקודה החלשה ביותר מאז תחילת מלחמת העצמאות, משום שהמשך קיומנו חזר להיות נושא לדיון פתוח ופומבי בעולם. ובסופו של יום, מה שקובע זה לא מה שאתה יכול לעשות, אלא מה שאתה עושה.
חיסול והרתעה של מנהיגי האויב עצמם
האויב אינו הפצצה הגרעינית האירנית ומתקני הפיתוח והייצור שלה, אלא המשטר האירני[22]. מי שמבקש להשמיד אותנו, ומשקיע את מיטב משאבי עמו בפיתוח והצטיידות בכלי הנשק שנועדו לכך, הוא האויב. הוא, ולא כלי נשקו. במלחמה, היעד העיקרי לפגיעה הוא האויב עצמו, ולא כלי הנשק ושאר האמצעים שלו. אמנם אפשר וצריך לפגוע גם בכלי הנשק, בהתאם ל"דוקטרינת בגין"[23], אבל כלי נשק אינם האויב.
ראשי המשטר האיראני הקוראים להשמדתנו ועושים כל שביכולתם כדי לקדם זאת, הם האויב, הם "ראש הנחש", ואותם צריך, מוסרי, וגם אפשרי, לחסל.
כבר בתקופת התנ"ך אבותינו הצליחו, באמצעים של אז, לחסל מנהיגי אויב. אהוד בן גרא חיסל את מלך מואב[24], ומינף את החיסול לניצחון מוחץ על צבא מואב שהניב לעם ישראל שמונים שנות בטחון ושקט, שמונים שנות הרתעה שבהן שכנינו לא העזו לפגוע בנו.
התשובה הנכונה לכך שאויב מציב סימן שאלה על עצם זכותנו להמשיך לחיות, היא להשיב באותו מטבע ולהציב סימן שאלה על זכותו שלו. כיום, עם האמצעים המשוכללים שפיתחנו כדי להגן על עצמנו, יש לישראל את היכולת להגיע ישירות למנהיגי האויב, ולחסל אותם בנשק מדויק.
זה נכון בטהרן כמו שזה נכון בעזה. לישראל יש את היכולת להעביר מסר חד וברור לכל מי שיבוא במקומו של מנהיג האויב המחוסל, וגם לכל מנהיג אחר במזרח התיכון. המסר פשוט: מי שינסה לחסל את ישראל, ישראל תחסל אותו, אישית.
כאשר זה יהיה המחיר של "לשחק באש" עם ישראל, המשחק באש ייפסק והם לא יעזו עוד לנסות לפגוע בנו כשידעו שהם עצמם ייהרגו, ולא רק חייליהם ואזרחיהם.
הטכנולוגיה הצבאית המודרנית, ובפרט זו הישראלית, מאפשרת כיום[25] לבצע מהפכה באופי המלחמה. היא מאפשרת "לחסל את המנוולים שמתחילים מלחמות", כדברי הגנרל פאטון שצוטטו בראש הפרק, ולכן היא מאפשרת לסיים ואף למנוע מלחמות. עשרות שנים ישראל מדברת על הרתעה, וזה לא תמיד עובד[26]. חיסול מנהיג האויב ייצור הרתעה אמיתית. במקום להרוג אלפי חיילי אויב, ולגרום הרס עצום, וגם לפגוע בחפים מפשע, אפשר, וגם צריך, וזה גם הכי מוסרי, להרוג את הפושע, את "ראש הנחש", את זה שמחולל את המלחמה. אולי לא יהיה לנו "הסכם שלום", ולא "נאכל חומוס בדמשק" או בטהרן, אבל שלום, כלומר בטחון, יהיה לנו.
[17] נצטט מ"איום גרעיני בהיבט מעשי", ספרו של ד"ר יהושע סוקול, ראש פורום האקדמאים למודעות גרעינית, "בתרחישים הגרועים ביותר: מאות פצצות אטום בהיעדר הגנה אזרחית יעילה, אבידותינו יכולות להגיע עד כדי 10% בערך מכלל האוכלוסיה. אבידות מסדר גודל זה הן קשות מאוד, אך אינן חסרות תקדים…". עם זאת, אנו רוצים כמובן למנוע לגמרי את הפגיעה, לסכל את איום הגרעין על ישראל.
[18] לאחר עשרות שנות "שקט" בתחום זה, הופיעו בשנים האחרונות בתקשורת ידיעות על מאמץ מחודש בתחום הגרעין בערב הסעודית, מצרים, וטורקיה.
[19] ערב הסעודית הודיעה בסוף 2016 שתגדיל את תקציב הבטחון השנתי שלה בסכום השווה בערך לגובה הסיוע הצבאי האמריקני השנתי לישראל.
[20] יום לאחר שצה"ל הרס את הכור הגרעיני בעירק ב-1981 פירסמה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין הודעה רשמית שהסבירה מדוע ישראל תקפה את הכור הגרעיני, וגם תתקוף שוב בכל מקרה דומה.
[21] במשך שנים רבות התקדמה אירן באיטיות במסלול של העשרת אורניום חלקית, מה שאיפשר לה לטעון שמדובר לכאורה בתוכנית גרעין לא-צבאית, ונמנעה מהתקדמות במסלול של הפקת פלוטוניום, שמאפשר הגעה מהירה וזולה בהרבה לנשק גרעיני, אך אין לו שום שימוש אזרחי. אולם לאחר שנים של דיבורים במקום מעשים מצד ישראל, אזרו האירנים אומץ והחלו בשנת 2012 להתקדם בבניית כור גרעיני להפקת פלוטוניום ליד אראק.
[22] בדיוק כמו שברצועת עזה האויב אינו הרקטה או המנהרה, אלא האויב הוא חמאס.
[23] העקרון הברור מאליו של "אם בא להרגך - השכם להרגו", כלומר שמדינת ישראל תפעל בכל האמצעים כדי להסיר בעוד מועד איום על קיומה, קדם בהרבה ל"דוקטרינת בגין". ב-1956 צבא מצרים הצטייד בנשק חדיש באיכות ובכמות שהעמידו בסכנה קרובה את קיומה של ישראל. בתגובה יצאה ישראל למלחמת סיני. ב-1962 עלה חשש כי מדענים נאצים לשעבר מפתחים במצרים נשק בלתי-קונבנציונלי שיוכל לפגוע בערי ישראל. בתגובה פעלה ישראל בחשאי וגרמה לעזיבת המדענים ולחיסול הפרויקט. ב-1967 ישראל עמדה בפני איום קיומי מפורש ממשי וקרוב. בתגובה יצאה ישראל למלחמת ששת הימים.
[24] ספר שופטים, פרק ג'.
[25] כבר לפני 24 שנים היתה לישראל היכולת הטכנולוגית לחסל שליט מדינת אויב בנשק מדויק, אולם אז המבצע חייב הגעת לוחמים לקרבת היעד, והמבצע בוטל טרם ביצועו (אסון צאלים ב'). כיום, חיל האויר מצויד בכלי טיס לא-מאויישים מתוצרת ישראל שיכולים להגיע עד טהרן ומעבר לה, להמתין שעות רבות באויר לרגע המתאים, לבצע תצפית באיכות גבוהה ממרחק גדול מאד, ולתקוף במדויק, וכל זאת בלי לסכן לוחמים. כל זה לפי מקורות גלויים.
[26] נת 2004 ישראל חיסלה שני ראשי חמאס בזה אחר זה, אולם מאז חדלה מכך בבירור, ואת התוצאות מאז כולנו מכירים. יש גם דוגמאות לחיוב, של הרתעה ישראלית מוצלחת לאורך עשורים, היכן שברור לצד השני מהו המחיר שישלם, והדוגמא הבולטת ביותר היא עשרות שנות השקט בגולן מול שליט סוריה.
| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |