| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |
נספחים
דו"ח אוסלו: כמה תהליך אוסלו באמת עולה לנו? (2/4)
מרכיבי המחיר הכלכלי (1/3)
העברת כספים ל"רשות הפלשתינית" שהסכם אוסלו יצר
תקציב הרש"פ נשען על סיוע חוץ בהיקף חסר תקדים ביחס לגודל האוכלוסייה[75]. סיוע זה משמש בעיקר לתעסוקת-יתר מסיבית בשלל ארגוני הביטחון של הרשות[76]. כלומר ישראל והעולם משלמים מדי שנה סכומי עתק שנועדו להשאיר מספר גדול מאד של נושאי נשק ברש"פ שבעים ומרוצים, כדי שלא יעסקו בטרור. השוחד הבינלאומי המתמשך הזה מכונה "שמירת היציבות", וחלקה של ישראל בו הוא 1.2 מיליארד דולר בשנה[77], כלומר סה"כ 88 מיליארד ש"ח עד כה, ועוד 4.2 מיליארד ש"ח בכל שנה נוספת[78].
העלות הנוספת של פעילות שב"כ בשטחים שהועברו ל"פלשתינים"
תקציבי שירותים חשאיים הם נתונים חסויים. תקציב שב"כ הוסתר עד 2004 בין סעיפי הרזרבה בתקציב, שם הוא היה באותו סעיף עם תקציב המוסד. סעיף זה גדל ריאלית מדי שנה. ב-1997 הוא הוערך ב-2.45 מיליארד ש"ח[79], ב-1998 2.7 מיליארד[80], ובשנת 2004 בכ-3.75 מיליארד[81]. ב-2012 הוא היה 6 מיליארד ש"ח[82]. בניסיון להעריך את חלוקת התקציב הזה בין שב"כ והמוסד, בדקנו את העלויות במדינות "דומות", וכנראה שהיחס הוא בערך 2:1 בין המוסד ושב"כ, כלומר תקציב שב"כ הוא כיום בסביבות 4 מיליארד ש"ח לשנה.
עד מלחמת ששת הימים שב"כ היה ארגון קטן מאד. הטיפול באוכלוסייה ה"פלשתינית" מאז הקפיץ את גודלו וזהו המאמץ העיקרי שלו. עקרונית, חלוקת עבודת המודיעין בישראל היא כזו:
שב"כ אחראי במרחב שבשליטת צה"ל.
אמ"ן אחראי במרחב שמעבר לשליטת צה"ל.
המוסד אחראי מעבר לכך, כלומר בלב המדינות השכנות ובשאר העולם.
החלוקה למשטרה חשאית, מודיעין צבאי, וביון חוץ, מקובלת גם בעולם. אבל תהליך אוסלו יצר אנומליה בחלוקה הזאת, משום שנוצר מצב שבו רוב הטרור מגיע משטחים שבמגע ישיר עם ישראל, אך אינם עוד בשליטת צה"ל, המאפשרת לשב"כ לפעול בשטח ביעילות.
נוצר מצב שישראל צריכה לסכל טרור בשטח גדול וצפוף שמחובר אליה, אך מבלי לשלוט בו. בנוסף, העברת השליטה בשטח לידי הטרור, אפשרה לו מצדו לחסל תשתית מודיעין אנושי (סייענים) נרחבת ששב"כ הקים בשטח בעמל רב ב-26 השנים שקדמו לאוסלו, ורובה נהרסה. מי שחושב שלא, מוזמן להיזכר בכותרות מאז על רצח מאות סייענים, ובריחת מאות מהם לישראל[83], וגל הטרור בעקבות זאת.
שב"כ נאלץ "לשלוט" מודיעינית בשטח, אך מבחוץ. נכון שאמ"ן והמוסד אוספים מודיעין מבחוץ, אך משימותיהם שונות מאד בהיבט ההיקף האנושי המדובר, ובקרבתה המידית של הסכנה.
הסכם אוסלו נחתם ב-1993 . מ-1997 , כלומר כבר עמוק בטרור המתאבדים שבא בעקבות אוסלו, ועד 2004 , תקציב שב"כ עלה ביותר מחצי. עלייה זו בתקציב התרחשה עוד לפני היציאה המוחלטת מרצועת עזה כעבור שנה, שיצרה בעיות קשות וחדשות. בסך הכל, סביר להעריך שתקציב שב"כ נאלץ לגדול בערך פי 4 ממה שהיה לפני "אוסלו", ואז התייצב ברמתו הגבוהה החדשה שנותנת מענה לקושי המודיעיני העצום שנוצר. מדובר אם כן בתוספת מצטברת של כ 37- מיליארד ש"ח, ועוד כ 2- מיליארד ש"ח כל שנה.
העלות הנוספת של פעילות צה"ל
צה"ל משקיע נתח עצום[84] מהפעילות השוטפת שלו בשטחי יהודה שומרון ועזה, וכן ב"מרחב התפר" וב"עוטף עזה", מאז שישראל מסרה שטחים נרחבים לשליטת ה"פלשתינים". צה"ל ומג"ב פעלו שם גם לפני "אוסלו", אולם מאז "אוסלו" הקושי והמחיר גדלו משמעותית, בגלל שצה"ל מג"ב ושב"כ כבר לא שולטים בכל מקום.
תוצאת תהליך אוסלו הייתה זינוק אדיר בטרור. מספר הנרצחים, בממוצע רב שנתי, קפץ פי שלוש, ואלפי רקטות, שנורו לטווחים הולכים וגדלים, גימדו את תופעת ה"קטיושות" מהעבר. ישראל השקיעה מאמץ אדיר לסכל את הטרור למרות הקושי הגדול ש"אוסלו" יצר, אך לפעמים "הגיעו מים עד נפש" וממשלת ישראל החליטה באותן פעמים על מבצעים צבאיים חריגים נגד הטרור, שקיבלו מימון חריג.
להלן פירוט המבצעים והתוספת הלא מתוכננת לתקציב הביטחון באותן שנים:
מבצע "חומת מגן" ביו"ש (2002) - 8.6 מיליארד ש"ח.
וברצועת עזה:
מבצע "קשת בענן" (מאי 2004) , ומבצע "ימי תשובה" (אוקטובר 2004) – 4.2 מיליארד ש"ח.
מבצע "גשמי קיץ" (קיץ 2006) החל בעקבות חטיפת החייל גלעד שליט ונמשך חמישה חודשים ברמות שונות של עוצמה, כשבמהלכו היתה גם מלחמת לבנון השניה - 11.5 מיליארד ש"ח.
מבצע "חורף חם" (פברואר 2008) – 5.5 מיליארד ש"ח.
מבצע "עופרת יצוקה" (ינואר 2009), נמשך 22 ימים – 9.5 מיליארד ש"ח.
מבצע "עמוד ענן" (נובמבר 2012), ארך 8 ימים, לא כלל כניסה קרקעית לעזה, אך כלל פעילות אוירית מסיבית, גיוס מילואים, וירי רקטות שהגיע עד תל-אביב וירושלים – 9.5 מיליארד ש"ח.
כמו כן בשנה בה בוצעה ההתנתקות מ"גוש קטיף" נוספו לתקציב הביטחון מעל 7 מיליארד ש"ח.
סכומים אלו כלולים בתוך כלל הוצאות משרד הביטחון, שלפי נתוני האוצר גדל בין 1993 ו-2012 מ-19 מיליארד ש"ח ל-60 מיליארד ש"ח בערכים נומינליים, ובערכים ראליים מ-40 מיליארד ל-60 מיליארד ש"ח[85]. להלן תרשים המציג את העלייה הדרמטית בתקציב משרד הביטחון, בערכים ריאליים )התאמת ערך הכסף לאינפלציה). בשנים בהן היה אמור תקציב הביטחון לרדת, עקב "פרוץ השלום" באזורנו והיחלשות מתמשכת של המדינות השכנות, עלה החלק היחסי של תקציב . הביטחון מתקציב המדינה מ- 15% ל-20% ובשנים מסוימות אף ל- 22%
למרות קיצוץ מתמשך בשכר המשרתים בצה"ל, המהווה מרכיב עיקרי בתקציב הביטחון, וכן קיצוץ עמוק באימוני צה"ל בסדיר ובמילואים, שאת התוצאה ה"איכותית" המצטברת שלהם ראינו במלחמת לבנון השניה, תקציב משרד הביטחון דווקא עלה מאד. הסיבה לכך היא הצורך להמשיך להתגונן מפני ה"פלשתינים", בדרך היקרה של הגנה-מבחוץ. עד אוסלו, ה"פלשתינים" נאלצו להסתפק בעיקר בטרור של סכינים ואבנים, שדוכא ברובו לפני אוסלו. מאז אוסלו, חגורת הנפץ של המתאבד החליפה את הסכין, והרקטה והטיל את האבן. אלו אמצעים שלא יכלו להיות כאן קודם, בגלל שישראל שלטה בכל מקום, ולא התגוננה מבחוץ. האזורים שנמסרו ל"רשות הפלשתינית" הפכו למאגרי נשק ותחמושת, ומוקדי יציאה לפעולות טרור. לאחר הפינוי של תושבי גוש קטיף ונטישת כל רצועת עזה וגבולה עם מצרים, הפך האזור למחסן נשק המאיים על דרום מדינת ישראל, ולאחרונה גם על גוש דן. במסגרת זו חשוב להזכיר את "כיפת ברזל", שהיא פיתוח טכנולוגי מרשים, אך יקר[86]. המחיר של "כיפת ברזל", כ-900 מיליון דולר, אמנם משולם ברובו על ידי ארה"ב[87], אך תמורת מחיר מדיני כבד. התוספת המצטברת לתקציב הביטחון בשנים אלו היא כ-300 מיליארד ש"ח בערכים ריאליים, ועוד כ-20 מיליארד ש"ח בכל שנה.
[75] ויקיפדיה – כלכלת הרשות הפלסטינית.
[76] ויקיפדיה – הרשות הפלסטינית , מנגנוני הביטחון.
[77] דה מרקר 2011-09-21.
[78] לפי שער של 3.5 ₪ = 1 דולר.
[79] גלובס 1997-01-08.
[80] גלובס 1998-01-04.
[81] וואלה 2004-11-21.
[82] הארץ 2013-06-03 , דה מרקר 2013-06-13
[83] כך מתאר ראש השב"כ יעקב פרי בספרו "הבא להרגך" (תשנ"ט- 1999), עמוד 259 : "השב"כ נאלץ להתארגן מחדש לקראת פינוי צה"ל מרצועת עזה. זו היתה משימה אדירה. היה צורך להכין תשתית מודיעינית מותאמת לנסיבות החדשות בשטח ... לא התעלמנו גם מחובתנו לדאוג לאותם תושבים שנחשפו כמשתפי פעולה איתנו. רבים מתוכם קשרו את גורלם איתנו לפני שנים רבות. לא מעטים עבדו איתנו מאז מלחמת ששת הימים. לקראת הפינוי הודענו לכל אחד מהם כי ניתנת לו האפשרות לעזוב את הרצועה עם בני משפחתו ולהשתקם בישראל. הבטחנו תעודת זהות ישראלית לכל מי שיחליט לעקור לישראל. .... הסכומים ששילמנו לסוכנים היו אמנם נמוכים מאד במושגים ישראלים, אך די היה בהם לפרנס משפחה מרובת נפשות בעזה. .... ככל שהתקרב מועד הפינוי חששו הסייענים, ובצדק, מפני הצפוי להם כשהרשות הפלסטינית תתפוס את השלטון. כשנכנסה הרשות לעזה, ביקשנו מהם שלא לפגוע במשתפי הפעולה שנשארו שם. הזכרנו להם שההימנעות מפגיעה בסייענים מעוגנת בהסכם עם הרשות. אבל ... חלק ממשתפי הפעולה ... נרצחו, עונו, בתיהם הוצתו, רכושם הולאם". ובהמשך (עמוד 260): "כשהוקמה מנהלת השיקום, כללה רשימת הסייענים שנזקקו לטיפולה 1400 שמות. 1200 מתוכם היו סייעני השב"כ."
[84] תא"ל יגאל סלוביק, קצין שריון ראשי: "ראית שריונרים שמעניין אותם איזו כוונת יש להם על הרובה, כי 11 חודשים בשנה הם עסקו במעצרים באיו"ש ולא באימון על הטנק" וואלה 2012-07-28
[85] ריכוז הנתונים נעשה מתוך אתר תקציב פתוח.
[86] ווינט 2013-03-13 , גם לאחר הוזלת הטיל המיירט, מדובר בפער ענק בין הרקטה הנורית לבין הטיל המיירט.
| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |