| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |
נספחים
נתונים לשיטת השוברים בחינוך
(נספח לפרק החינוך)
השנה האחרונה שלגביה יש נתונים על ההתפלגות הפנימית של הוצאות החינוך היא 2012.
בין 2012 ו-2014 היתה עליה ניכרת של 10.5% בהוצאה הכוללת לחינוך.
מכאן והלאה, כל הנתונים הם משנת 2012.
ההוצאה הלאומית לחינוך ולהשכלה גבוהה הסתכמה ב 78.2 מיליארד ש"ח, שהתפלגו כך:
מינהל כללי – 2.1 מיליארד ש"ח.
קדם יסודי – 7.52 מיליארד ש"ח.
יסודי – 25.26 מיליארד ש"ח.
על-יסודי – 19.78 מיליארד ש"ח.
אוניברסיטאות – 10.09 מיליארד ש"ח.
על-תיכוני אחר – 7.7 מיליארד ש"ח.
ספרי לימוד וכלי כתיבה שנקנו ע"י ההורים – 0.84 מיליארד ש"ח.
"השקעות והעברות הון" – 4.9 מיליארד ש"ח.
במסמך זה עסקנו רק בחינוך הילדים (גיל 3 עד 18), לפיכך כללנו בחישובינו רק את הסעיפים:
מינהל כללי - 2.1 מיליארד ש"ח.
קדם יסודי - 7.52 מיליארד ש"ח.
יסודי - 25.26 מיליארד ש"ח.
על-יסודי - 19.78 מיליארד ש"ח.
ספרי לימוד וכלי כתיבה שנקנו ע"י ההורים - 0.84 מיליארד ש"ח.
"השקעות והעברות הון" - 4.9 מיליארד ש"ח.
ובסך הכל 60.4 מיליארד ש"ח שהוצאו בשנת 2012 על חינוך ילדינו.
בשנת הלימודים תשע"ג (2012/3) היו 2,027,360 תלמידים מגיל 3 עד 18, ומכאן שההוצאה השנתית לתלמיד היתה 29,792 ש"ח, וההוצאה החודשית לתלמיד היתה 2483 ש"ח.
ההוצאות אינן אחידות בכל הגילאים. כדי לחשב את גובה ההוצאה לתלמיד בכל אחת משלוש קבוצות הגיל, הנחנו כאן בקירוב, בהיעדר מידע מפורש, את ההנחות הבאות:
הנחנו שהסעיף של ספרי לימוד מתחלק באופן פרופורציוני בין החינוך היסודי והעל-יסודי.
הנחנו שההוצאות על מינהל כללי והון, מתחלקות באופן פרופורציוני בין החינוך הקדם-יסודי, היסודי, והעל-יסודי.
הנחנו שהתפלגות מספר התלמידים בין שלוש קבוצות הגיל ב-2012, היתה כמו בתשע"ה (2014/5), שעבורה יש לנו את נתוני ההתפלגות המדויקים.
בכפוף להנחות/הקירובים הללו, אוכלוסיית התלמידים בגילאי 3 עד 18 התחלקה כך:
קדם יסודי: 22.1% מהילדים.
יסודי: 45.5% מהילדים.
על יסודי: 32.4% מהילדים.
ובהתאם, התפלגות סך ההוצאה לפי קבוצות גיל היתה:
קדם יסודי: 7.52 + 1.547 (מינהל והון) = 9.067 מיליארד ש"ח.
יסודי: 25.26 + 0.49 (ספרי לימוד) + 3.185 (מינהל והון) = 28.935 מיליארד ש"ח.
על יסודי: 19.78 + 0.35 (ספרי לימוד) + 2.268 (מינהל והון) = 22.398 מיליארד ש"ח.
ובחלוקה למספר התלמידים המחושב בכל קבוצת גיל, ההוצאה הכוללת לתלמיד ב-2012 היתה:
קדם יסודי: 9.067 מיליארד ש"ח ל- 448,046 ילדים - יוצא 1686 ש"ח לחודש לילד בגן.
יסודי: 28.935 מיליארד ש"ח ל- 922,449 ילדים - יוצא 2614 ש"ח לחודש לילד בכיתות א'-ו'.
על יסודי: 22.398 מיליארד ש"ח ל- 656,865 ילדים - יוצא 2841 ש"ח לחודש לילד בכיתות ז'-י"ב.
אנו מזכירים שוב שמספרים אלו מבוססים על קירובים, בעוד שהמספר הממוצע לכל הגילאים הוא מדויק.
נתונים אלו היו כאמור לשנת 2012. בין 2012 ו-2014 גדלה ההוצאה הלאומית לחינוך מ-78.2 מיליארד ש"ח ל-86.4 מיליארד ש"ח, עליה של כ-10.5%. במקביל, מספר התלמידים גדל משנת תשע"ג לשנת תשע"ה מ-2,027,360 ל-2,131,521, עליה של כ-5%. בשקלול העליה במס' התלמידים, והעליה הגדולה יותר בהוצאה, זו תוספת של קצת מעל 5% בהוצאה לילד.
אם נניח שהתפלגות ההוצאות לקבוצות הגיל ולסעיפים השונים לא השתנתה באחוזים, הרי שההוצאה החודשית לחינוך בשנת 2014 היתה:
הוצאה חודשית לתלמיד (ממוצע לכל הגילאים): 2609 ש"ח.
הוצאה חודשית לתלמיד בקדם יסודי (גן ילדים): 1772 ש"ח.
הוצאה חודשית לתלמיד ביסודי (כיתות א'-ו'): 2747 ש"ח.
הוצאה חודשית לתלמיד בעל יסודי (כיתות ז'-י"ב): 2985 ש"ח.
היתרון המרכזי של שיטת השוברים הוא שיפור איכות החינוך, באמצעות הורדת מספר התלמידים בכיתות, ויותר מכך, באמצעות העלאת רמת המורים ע"י יצירת תחרות בריאה על משרות ההוראה. כדי ליצור תחרות על משרות, צריך תמריץ, והתמריץ העיקרי הוא שכר.
כיום, יש בישראל 29 תלמידים בכיתה בממוצע, ושכר המורים נמוך.
נניח ש-70% מההוצאה של בית ספר יסודי תושקע בשכר המורים, והשאר בהוצאות.
נניח גם שמורה מלמד בכיתה ב-3 מכל 4 שעות לימוד, כלומר יש 4 מורים על כל 3 כיתות.
מכאן שאם נחלק את ההוצאה החודשית לתלמיד להוצאות ולשכר, מורה בבית ספר יסודי בשנת 2014 היה יכול להשתכר, בשיטת השוברים, שכר חודשי ברוטו של 41,823 ש"ח, ומורה בבית ספר על יסודי היה יכול להשתכר שכר חודשי ברוטו של 45,446 ש"ח.
היות ובשיטת השוברים להורי התלמידים יש חופש בחירה, בית ספר שלא יעשה מאמץ אמיתי למשוך לקוחות, כלומר את הורי התלמידים, פשוט יאבד אותם לטובת בית ספר אחר שכן יעשה זאת, ולכן אפשר להניח שמורי בית הספר יעשו כל מאמץ לשפר את ההוראה, וקודם כל באמצעות הורדת מספר התלמידים בכיתות ע"י הוספת מורים, אף שהמשמעות תהיה הורדה בשכרם (אבל זה עדיף מבית ספר ללא תלמידים וללא שכר). נניח שבשלב ראשון בית הספר יקטין את מספר התלמידים בכיתות ברבע, מ-29 (הממוצע כיום) ל-22 תלמידים בכיתה. בלבד. לפי ההנחות הנ"ל, במצב זה מורה בבית ספר יסודי ישתכר 31,728 ש"ח ברוטו ומורה בבית ספר על יסודי ישתכר 34,476 ש"ח ברוטו.
שתי רמות השכר הללו גבוהות בהרבה לא רק משכרו של מורה בישראל כיום, אלא גבוהות בהרבה גם מהשכר הממוצע בהייטק (23,800 ש"ח ברוטו בשנת 2015, מקור: גלובס), וזה בדיוק מה שימשוך כוחות הוראה מעולים למערכת החינוך, וייצור תחרות בריאה על כל משרת הוראה, בכל מקום בישראל. וכל זה בלי להוסיף אפילו שקל אחד לתקציב החינוך. להיפך, עם רמות שכר מורה כאלו, יהיה אפשר אפילו להוריד את גובה ההוצאה האדירה הנוכחית לחינוך, ועדיין להישאר במצב שבו כולם מרוצים.
הערה לסיום: בהתחלה, אפילו עם התמריץ של שכר כה גבוה, המורים לא יוכלו להוריד את מספר התלמידים בכיתות מתחת למספר מסוים שבו פשוט לא יימצאו בתחילה מספיק מורים. אבל אם ניתן לתהליך זמן למצות את מלוא הפוטנציאל שלו, ואם נניח שהממשלה לא תקצץ בתקציב החינוך לטובת הורדת מיסים למשל (למרות שברור מהמספרים הללו שאפשר לקצץ מיליארדים בחינוך בלי לפגוע ברמתו, רק ע"י שינוי השיטה), אז ניתן להגיע לתוצאה הבאה:
לפי הנתונים שהוצגו כאן, אם לאחר המעבר לשיטת השוברים המורים בבתי הספר יורידו בהדרגה את מספר התלמידים בכיתות, ובמקביל ייאלצו להוריד את שכרם שלהם עד ששכר המורים יהיה שווה לשכר הממוצע בהייטק כיום, אז מספר התלמידים בכיתה בבי"ס יסודי יהיה 16 וחצי תלמידים, ובעל יסודי 15 תלמידים בכיתה.
אנו לא אומרים שזה בדיוק מה שיהיה. ייתכן שהממשלה תחליט ש-20 תלמידים בכיתה זה מצוין, ואז תקצץ מיליארדים רבים מתקציב החינוך מבלי לפגוע ברמתו, וההפרש ירד לטובת הורדת מיסים. וייתכן שמורים לא ירויחו כמו בהייטק ולכן מספר התלמידים בכיתה ירד אפילו מתחת ל-15. הנקודה היא שכל זה יכול לקרות הודות לשינוי אחד: מתן חופש בחירה אמיתי להורים לקבוע היכן ילמדו ילדיהם.
רשימת מקורות
"הוצאה לאומית לחינוך, לפי סוג הוצאה ודרג חינוך ולפי מגזר מבצע ומגזר מממן" (למ"ס).
"ההוצאה הלאומית לחינוך: 2014-2012" (למ"ס).
"מערכת החינוך - נתונים כלליים" (אתר הכנסת) [רק הנתון של מספר התלמידים הכולל].
"זה מה שמרוויחים בהיי-טק הישראלי" (גלובס 9.7.15) [רק הנתון של שכר ממוצע בהייטק].
| << הקודם || English || Français || Русский || הבא >> |